השבוע נפגשתי עם נ' להתייעצות בענייני אכילה. נ' היא חברת ילדות שלי, אישה יפיפיה, חזקה ומרשימה בעלת קריירה מפוארת וילדון מתוק בן 9 חודשים. עד לא מזמן עיקר התזונה שלו היתה מבוססת על הנקה. נ' נהנית להניק אותו והקטן יונק יפה הוא בריא מתפתח וגדל למופת . ממש נחת של כל אמא אבל.... הוא לא מסכים לאכול אוכל ונ' מוטרדת. היא מנסה מרק טחון, פירות מרוסקים אפילו גבינות ומעדני חלב והוא פשוט לא רוצה זה השלב שבו נכנסות לתמונה כל העצות ה"הטובות" של כל מי שסביבה: תפסיקי להניק אותו, בטח שהוא מעד

את השבוע האחרון "בילינו" עם בנינו הקטן בבית חולים. הקטן, עוד לא בן שנתיים, יצור יסודי, חלה בדלקת ריאות מרשימה ביותר שהצריכה אנטיביוטיקה לוריד ומעקב נשימה. כמה מענג... אחרי שהצליחו הרופאות (היו שם רק רופאות) להשתלט על החום הגבוה, הודיעו לנו חגיגית שכשהקטון יחזור לאכול ולשתות ניתן יהיה לנתק אותו מהעירוי ואולי אף לשחררו הביתה. "זה הזמן לתת לו את כל מה שאתם לא מרשים בבית" אמרה הרופאה הבכירה. מיד הבאנו לחדרו אוסף שוקולדים, צ'יפס ממקדונלדס, קוראסונים וחטיפים אבל הפעוט המעוך ריחרח נ

אנשים מגיעים לטיפול סוכריה עטופה בנייר צלופן מרשרש כמהים שניגע במילוי המתוק המריר הצורב של חיים שנאהב את שבריה המתפצפצים בפה המתלכדים במגע של קסם לשלם חדש.