עייפות, כן כן עייפות! ככה זה כשיוקצים בלילה עוד ועוד. עייפות כזו שמובילה ליעד אחד שאין בילתו- שוקולד. עדיף שוקולד חלב עם אגוזים שלמים אם שאלתם. איזו הצדקה יש לויתור העצמי הזה? מה יאמר על זה המשקל? תשלטי בעצמך! לוחשות הנשמות הטובות על אוזני. אני מנסה להסביר שמדובר במשיכה תהומית, צורך פיזי ורגשי בילתי ניתן לעצירה. עליה כזו ברמת הסוכר, תוך כדי בחישה לילית במטבח (תוכלו לקרוא על כך בפוסט אודות חטיף מעבר) גורמת לי לחשוב על הקשר בין אוכל לתפקודים גופניים אחרים וגם על המערכת המשולשת