"הילדים שלי לא מוכנים לאכול אוכל מבושל" התלונן בפניי ע' מטופל יקר שלי. "הם ניזונים ממעדנים, דגני בוקר וג'אנק- לא ברור לי איך הם גדלים בכלל" ע' וזוגתו לא מבשלים בבית. משהו שנע בין עסוקים מדי ל- לא יודעים איך. הם דווקא אניני טעם ואוהבים לאכול טוב במסעדות ומעדניות אבל לא מבשלים כמעט בכלל וילדיהם הצעירים מאתגרים מאוד את השגרה הקולינארית בבית. "אפילו כשאני קונה להם אוכל ממש טוב ומשקיע בזה המון כסף הם לא מוכנים לטעום" ע' היה ממש מוטרד מהמצב בבית. הקשיים באכילה שיקפו אתגרים נוספים ב

כל אחר הצהריים החמסיניים רדפתי אחרי הילדים בגינה. אחרי יום עבודה ארוך ונסיעה ממושכת מירושלים בארבע מתאפס הכל ומתחיל היום מחדש. לשחק ב"כאילו" עם הקטנה, לוודא שהקטן יותר לא עף מהמגלשה או מכניס את הראש לתוך לוע של כלב, לנגב משניהם את טיפות הקרטיבים הדביקות ולשמור שלא ירוצו לכביש. בשש התחלנו להתנהל לכיוון הבית עייפים, מלאי חול, חמצמצים מזיעה, קצת מצחקקים הרבה בוכיים. חברה שנגררה עם הפמליה שלה לצידינו הביטה בביתה וביתי הצועדות קדימה, הגדולות לכאורה, ואמרה כמה היא מחכה שגם הקטנים