חטיף מעבר

בשבועיים האחרונים אני מוצאת את עצמי בשעות הערב במטבח. ערב ערב אני עושה ניסויים, ורוקחת מגוון מאפים וחטיפים לקטנה. כל סשן בישולי שכזה מניב כמות מרשימה של חטיפים שעוברים אחר כבוד אל המקפיא המפוצץ. ובכל זאת, למרות שאנחנו כבר מצויידים היטב לחודשים הקרובים אני שבה כל ערב אל המטבח קוצצת ומאדה, מועכת ומתבלת "חטיפים" חדשים. למה? מי צריך את זה?

בישול הוא עיסוק שרובינו מבצעים ברמה יומיומית ואנחנו עלולים לטעות ולחשוב שמדובר בפעולה מונוטונית או טכנית. בטיפול בבישול אנו מתייחסים לניואנסים הקטנים בבישול, מה מתבשל? מאילו חומרים? אילו תנועות מבצע הטבח? על מה הוא חושב בזמן הבישול? איך הוא בוחר את המנות ואיך מביט במתכון? למי הוא מבשל? ולבסוף אנו חושבים גם על אכילת המנה שהוכנה.

לפני שבועיים, במקרה או שלא, החלה הקטנה ללכת אל המטפלת החדשה שלה. תהליך החפיפה והפרידה ליום שלם הוא תהליך לא פשוט לכל הגורמים המעורבים, במיוחד בהתחשב בעובדה שהקטנה היא אישיות דעתנית למדי. החוזה המקורי עם המטפלת כולל כמובן גם את בישול הארוחות לקטנה אבל בנתים טרם ניתנה לה ההזדמנות להפגין את יכולותיה הבישוליות מפני שאני מביאה את הקטנה עם צידה לדרך של מגוון מאפים לכל היום. "תגידי, משעמם לך? אין לך מה לעשות בזמן הפנוי?" שואלים אותי כולם והאמת שגם לי לקח כמה ימים להבין מה עובר עלי.

לבסוף זה נחת עלי: אני מכינה אובייקט מעבר! אובייקט מעבר או בשמו המוכר יותר, חפץ מעבר, הוא מושג מתיאוריית יחסי אובייקט אשר נטבע ע"י דונלד ויניקוט. חפץ המעבר הוא בעצם חפץ ממשי אשר מסמל עבור התינוק את הקשר עם האם גם בהעדרה. כדי לפצות על התסכול והחרדה המלווים את תהליך הפרידה של התינוק מאימו מאמץ התינוק חפץ כלשהו (לרוב כרית דובי או חיתול) שמסמל את הנוכחות המרגיעה של האם, עליו הוא משליך את רגשותיו כלפיה.

אבל מה לגבי תיסכולה של האם? החרדה המלווה את השארת בבת עינה אצל אדם אחר ובטיפולו? חוויית הפרידה הזו מזמינה אצל אמהות רבות רגשות מעורבים. מצד אחד הן שמחות על היכולת לחזור לעיסוקיהן, להתפתחות האישית שלהן, לזמן פנוי ומצד שני מקננת בן דאגה תמידית לשלום הפעוט, תסכול על אבדן הזמן המשותף ולעיתים גם קמצוץ רגש אשם. אולי גם אמהות צריכות אובייקט מעבר כלשהו? איזה חוט מקשר שיהיה ממשי וסימלי כאחד שיוכל לקשור עבורן חוט ישירות אל התינוק. משהו שהקטן/נה יוכלו לרחרח ולזהות מיד את טביעת ידה של אמא, לבלוע את הליטוף שלה ולחוש מבפנים את תחושת המלאות המנחמת של קיומה. ואם זה חשוב לאמא יותר מאשר לתינוק נו אז מה?

מתכון דוגמה לחטיף מעבר (יוצא בערך 15 חטיפים קטנים)

חומרים

1/2 כוס פולנטה (קמח תירס – לא קורנפלור)

1 כוס מים

1 תפוח קלוף וחתוך לרבעים (ללא הליבה)

2 תמרים מגולענים

1 כפית סילאן (לא חובה)

1 כפית ממרח שקדיה

1 ביצה

אופן ההכנה

1. מחממים תנור לחום של 180 מעלות

2. בסיר בינוני מחממים את המים ומבשלים את התפוח עד ריכוך

3. כאשר התפוח מתרכך "דגים" אותו מהמים ומוסיפים למים שנותרו (בערך חצי כוס ואם לא אז מוסיפים קצת) את הפולנטה. מבשלים דקותיים עד להפיכה לדייסה ומורידים מהאש.

4. בבלנדר ידני מרסקים את התפוח עם התמרים והשקדיה ומוסיפים אותם לפולנטה.

5. מוסיפים את הביצה ומערבבים היטב

6. פורסים נייר אפיה משומן קלות על תבנית ושוטחים כ 2 כפות לכל חטיף בצורה שאוהבים (אצבעות או עיגולים).

7. אופים כ-15 דקות עד התייצבות (לא לייבש)

לא לשכוח לחשוב ולהרגיש תוך כדי ההכנה את כל הרגשות שמלווים אתכן/ם לגבי הילד במהלך היום. ערבבו את הדאגה, רסקו בבלנדר את החרדות, לטפו בעינכם כל חטיף.

בהצלחה לכולנו!


פוסטים נבחרים

פוסטים אחרונים