לא דיברנו עוד על ארוחה, ולא טעמנו את שבחה

המודעות לאכילה בריאה יותר עולה בשנים האחרונות ואנשים רבים עושים מאמץ לפתח הרגלי אכילה אשר יובילו אותם לבריאות טובה יותר. עיקר המאמרים והעיסוק בתחום זה עוסקים במחירים התזונתיים הבריאותיים – פיזיים שאנו משלמים על אכילת מזון מהיר, מעובד ועתיר בסוכר. אולם, אנחנו פחות מודעים למחירים הרגשיים והחברתיים שאנו משלמים על אכילה כזו וזהו נושאו של מאמר זה. אין הכוונה לנזוף או לנופף באצבע מאשימה כי אם רק לשפוך אור על חלק מהתופעות שקרו לנו ואיתן אנו מתמודדים היום. ולספק כמה רעיונות לגבי מה ניתן לעשות בעניין

כוחות שוק כלכליים חזקים ותנועות אידיאולוגיות הובילו, החל מסיומה של מלחמת העולם השנייה, לתהפוכות משמעותיות במזון שאנו אוכלים ובאופן שבו אנו אוכלים אותו. היריעה קצרה מלסקור את כל הגורמים המעורבים אך נזכיר את עלייתה של התנועה הפמיניסטית שדרשה לשנות את חוקי המשחק הקיימים ואת חלוקת התפקידים בין גברים ונשים, את כניסתן של תעשיות המזון המעובד והמהיר אל תוך הבתים, את עלייתן של תוכניות הבישול בטלוויזיה, את המהפכים בספרות הבישול, את עלייתן של מסעדות הגורמה ובתי הקפה ואת כניסתן של רשתות המזון הגדולות אשר החליפו את המכולת השכונתית ואת הירקן.

כניסתן של נשים לשוק העבודה הכללי הינו עניין מבורך וחשוב, אולם שינוי זה במערך הכוחות דורש מאיתנו הנשים לוותר על כמה מהתפקידים המסורתיים שהיו לנו, דוגמת הבישול. האמנם? תעשיות המזון היו כמובן יותר מנלהבות לסייע לנשים לבצע את הפרידה הזו בהציגן מגוון מזונות מעובדים, חצי מוכנים המחייבים השקעה מעטה בלבד בהכנת ארוחה משפחתית למי ששבה מיום עבודה ארוך ומתיש. התקשורת והגישות הבריאותיות הטרנדיות המשתנות חדשות לבקרים, דחפו את השינויים הללו קדימה. נראה כי מדובר בפתרון פלא הנותן מענה לצרכי השוק ולצורכי המשפחה המשתנים. אך השינוי הזה מכיל מגוון מחירים שלחלקם אנו מודעים ואילו לאחרים הרבה פחות. הנזקים של חומרים משמרים או העדר ערך תזונתי אמיתי למזון מוכרים לרובינו אולם מה לגבי נזקים רגשיים וחברתיים.

חוקרים אשר בדקו את התפתחותה של הנפש האנושית ואת היכולת שלנו לפתח קשרים העלו את האפשרות שהתפתחות זו ויכולות אלה, נוצרות דרך חוויות האכילה וההזנה הראשוניות של האם והתינוק. דונאלד ויניקוט ומלאני קליין הציגו את תיאורית יחסי האובייקט בה תיארו איך תינוקות, באמצעות חוויות היניקה והאכילה הראשונות, מפתחים את האמון הבסיסי בעולם, את היכולת לראות אנשים אחרים כשלמים ומורכבים ואת היכולת לפתח זהות עצמאית תוך הפנמה של דמות האם. התבוננות רחבה יותר על תיאוריה זו אל מעבר לחודשי ההנקה הראשונים של התינוק, תחשוף את הפוטנציאל האדיר הגלום בחוויית הקשר המיוחדת שיכולה להיווצר דרך אכילה והזנה. החוויה הזו חשובה לילד אך לא פחות מכך להורים.

כלומר, ארוחה אמיתית שבושלה ע"י הורה (אם או אב לצורך העניין) יש בה מסר נוסף לילדים. מסר של השקעה, של חשיבה ותכנון, של קשר, של מציאת זמן ופינוי לוח הזמנים למטרת הזנתם של בני הבית (פיזית ורגשית כאחד), מסר של דאגה וטיפול. מסרים שכאלו מחוזקים גם ע"י אכילה משותפת של בני הבית סביב שולחן תוך כדי שיחה. ארוחה קפואה שחוממה במיקרוגל אינה משדרת את המסרים הללו ולכן גם קל יותר ל"חפף" אותה מול הטלוויזיה, בזמנים שונים לכל אחד מבני הבית.

הכנסתן של ארוחות משפחתיות לתפריט המשפחתי אינה חייבת להיות עניין יום יומי ובמאמץ קל ניתן יהיה להכניסן לפחות מספר פעמים בשבוע (זהירות, זה ממכר!) כדאי לחלוק את ההכנות בין ההורים, לשתף גם את הילדים בהכנת הארוחה ועריכת השולחן, להזמין חברים (גם של ההורים) ולבשל את הארוחה יחד איתם ולהפוך את העניין ממטלה מעיקה לזמן איכות משפחתי.

העולם המודרני הדורשני מאלץ אותנו לבלות פחות זמן בבית, פחות זמן בעיסוקי פנאי של עצמינו ופחות בקשב לענייניהם של בני הבית. את רוב הנשים זה מפגיש עם גלים של רגשות אשם (נדמה לי שהאבות שבחבורה מצליחים לחמוק יותר טוב מהצונאמי הזה). רגשות האשם האלה, מעבר למעמסה הרגשית הכמעט בלתי נסבלת שהם יוצרים אצל האמהות, מביאים אותנו לעיתים לבצע פעילויות פיצוי לילדים על אבדן הזמן המשותף ותשומת הלב. הפיצויים מקבלים צורות שונות, חלקם חומריים: עוד משחק, עוד ממתק, עוד צעצוע או פריט ממותג וחלקם רגשיים: העדר גבולות, כניעה לסחטנות רגשית וכו'.

הלוואי ויכולתי להציע פתרונות גורפים למיגור רגש האשם או למציאת איזון נכון יותר בין עיסוקי החוץ והצורך בהתפתחות אישית ומקצועית לבין צרכי הבית. אני כן מאמינה שלמזון, בישול וארוחה משפחתיים יכול להיות תפקיד מאזן. אנשים מחפשים לצור "זמן איכות" עם ילדיהם. זמן שאינו כולל מרדף להכנת שיעורי בית, דאגה למקלחות, סידור החדר, הסעות לחוגים וחברים או אכילה. אני שואלת את עצמי האם יתכן שכל הפעולות שמשמען טיפול בילד אינן "זמן איכות" איתו? הלא עם תשומת לב וקשב דווקא בפעולות היומיומיות האלה אנו נחשפים לחוויות של הילד, לתכונותיו, לקשרים שהוא יוצר, לתסכולים שלו ויכולות ההתמודדות איתם, לאישיותו הייחודית. קטונתי מלברוא פה דמות הורה אידאלי שמסוגל או לרוב, מסוגלת, לחלוש על כל הפעילויות האלה ברוב קשב וסבלנות אולם אני כן מזמינה אתכם לבחון מחדש את נושא הארוחה המשפחתית ובישולה. רוב הילדים אוהבים מאוד לעזור להורים במטבח, הם אוהבים את האחריות ותחושת הבגרות שזה מעניק והם אוהבים את האפשרות ליצירתיות שיש בבישול. הורים צריכים להכין משהו לילדיהם לאכול כמעט כל יום, נכון? אז אנחנו כבר נמצאות במטבח למה לא לנצל את זה?

רוב האמהות "מתקתקות" ארוחה בזריזות כדי לא לפגוע ב"זמן האיכות" עם הילדים. שעה של עבודה משותפת במטבח עם כל הילדים יחד או כל פעם עם אחד מהם יכולה לחשוף את ההורה לעולמו הפנימי של הילד לא פחות ואולי אף יותר מפעילויות נוספות המוגדרות כ"זמן איכות".

כוונות טובות יש לכולנו אך לעיתים הביצוע שמתחיל בהתלהבות נמוג תוך שבוע שבועיים במירוץ היומיום. לכן אני מציעה להכניס את הפעילות שמשהו קבוע בלו"ז כן, כן, יום ג' ארוחה משפחתית +הכנה משותפת. ממש כמו חוג. הילדים יוכלו לצפות לזה וגם לדעת שזה באמת קורה. אפשר ללכת איתם לסופר לקנות את המוצרים (שילוב של מטלה שצריך לעשות עם זמן משותף), אפשר לתת להם לתכנן את מה שיוכן מראש בעצמם, לדפדף בספרים או באינטרנט בחיפוש מתכונים, אפשר להכין מנות משפחתיות קבועות וגם אפשר להתנסות יחד במנות חדשות ומפתיעות. גם אם אינכם טבחים מהוללים,אז מה? ילדים יכולים לחוות גם את ההורה כמנסה וטועה, מאלתר ומתבלבל, בקיצור אנושי ומתמודד. אפשר להחליט שכל פעם בוחרים בחנות מוצר חדש שלא מכירים ומנסים אותו יחד (זו גם דרך לעודד אכילה פחות סלקטיבית ומצומצמת אצל ילדים). ניתן להתמקצע בקישוט הצלחות גם בארוחה פשוטה של חביתה וירקות. אפשר מידי פעם להזמין אורחים (סבים דודים או חברים) שיתרשמו ויפרגנו לנו.

סביר להניח שיהיה קצת בלגאן במטבח אל תתרגשו מזה כל כך. אני ממליצה לשתף את הילדים גם באחריות כלשהי לניקיונות אחרת תתקשו להתמיד. זו אגב הזדמנות נהדרת לחזק אצל ילדיכם יכולות מטה- קוגניציה כגון תכנון וארגון, עבודה מסודרת במרחב, חלוקת משימות ופעילות על פי סדר, קואורדינציה, גם הבלגאן יפחת בהדרגה. הכי חשוב, זו הזדמנות לפתח חשיבה יצירתית (ארחיב על חשיבות היצירתיות בפוסט נוסף).

אל תתייחסו להכנה המשותפת כמפגש דידקטי, ואל תכבידו ראש! תיהנו גם אתם, תשתתפו בצחוקים ואפילו מרחו קצת שוקולד אחד על השני, הכתמים ירדו בכביסה אבל חוויית הביחד תשאר.


פוסטים נבחרים

פוסטים אחרונים